השנה היא 6000 לפנה"ס, המקום – אירן, מחוז שיראז. שם נמצא הממצא הארכיאולוגי הקונקרטי הראשון שמוכיח על תעשיית יין. בתוך מערה נמצאו שרידים של כדי חרס ובהם משקעים של יין.
מכאן נקפוץ לשנת 3300 לפנה"ס, מצרים העתיקה, הפרעונים הפגאנים, שם נמצאו פפירוסים המתארים את ביות הגפן, שיטת גידול בצורת סוכה חברונית, זמן בציר, גת קדומה, דריכת ענבים, תעלת ניקוז, ואיסוף התירוש בכדים.
מכאן נקפוץ לשנת 2500 לפנה"ס, נוח של אחרי המבול, המקום – הר אררט בטורקיה, שם הוא נטע את הכרם הראשון, הטרואר של הר אררט, דומה לרמת הגולן שלנו כיום, הר געש רדום, אדמה וולקנית עשירה.
מכאן נמשיך לשנת 1200 לפנה"ס, משה בכניסה לארץ כנען, רואה שהארץ מיושבת בכנעני, החיטי והיבוסי, ולהם מכונות מלחמה, אז הוא מחליט שלא להיכנס לארץ המובטחת, אלא לעשות סיבוב קטן שנמשך 40 שנים. במהלך זמן זה, משה ומקורביו חיפשו מאיפה להיכנס לארץ, איפה יש התיישבות שהם יכולים לנצח, לכבוש ולהינצל מטווח. כך קרה שמעבר הירדן הסמוך להר גלעד היה היעד הכיבושי הראשון, ומשם בני ישראל נכנסו לארץ והחלו את מסעות הכיבוש שנמשכו כ 300 שנים. 300 שנים חלפו, בינתיים ההנהגה הצבאית והמדינית העברית התבססה ביהודה, בעוד שכל שאר השבטים, קיימו חיים עבריים באזורים הכבושים כדוגמת, הגלעד, כנרת- מרגלות הגולן, בקעת הירדן, בית שאן, הרי נפתלי (גליל עליון).
בשנת 800 לפנה"ס הגיעו היוונים.
בשנת 600 לפנה"ס הגיעו הרומאים, ואיתם הצורך לשנע יין לגבולות האימפריה. אך אבוי, איך משנעים יין, יין יכול להחזיק בכלי לא אטום כ 5 ימים, והמסעות לגבולות האימפריה ערכו 5 שבועות. הם ניסו הכל, המציאו את חביות עץ האלון, ייצרו יין מרוכז שאמור להיפתח במים, המציאו את הוורמוט (יין שעשה עצירה באיטליה, ותובל בבוטניקה מקומית כגון WORMWOOD – לענה). עד שלבסוף, הדבר היחיד שצלח, הוא לקחת את שתיל הגפן הבודד, ולנטוע אותו בגבולות הצפון מערביים של האימפריה, כדוגמת צרפת / שמפיין. אז, וכך, החלה תעשיית יין על אדמה שהיא מחוץ לגבולות אגן הים התיכון. 

ובינתיים, על אדמת ארץ ישראל הקדומה, העם העברי מקיים חיים עבריים כהלכתם, הגפן גדלה כאן כצמח בר, הכרמים מבוייתים, ובאמצע השדה, בסמוך לכרמים, מתפתחות ומשתכללות גתות. 

עתה, השנה היא 300 לספירה, הסנהדרין יושבים בכרם דה יבנה, משתכרים ומתפלספים, קיסר ביזנטיון ממשיך בכיבושיו להרחבת האימפריה, ובאשקלון נמצא הנמל המרכזי של האימפריה, דרכו מעבירים סחורות ויין, כמה יין הרבה מאוד יין, כ2.5 מיליון בקבוקים בשנה. בשנת 2021 פרסמה רשות העתיקות על החפירה הגדולה ביותר בתולדותיה. ביבנה, נמצא מפעל היין הגדול ביותר בעולם, מהתקופה הביזנטית. מפעל יין זה ייצר את מותג היין הגדול ביותר של העולם העתיק, יין "עזה ואשקלון" אשר הופץ באמפורות חרס מחודדות, כל מי שטעם מן היין והיה ברשותו אמפורה זו, ידע שיין זה מגיע מאדמת ישראל. זה היה תור הזהב של תעשיית היין ושיא גלגולה הראשון, הראשון מבין שלושה גלגולים של תעשיית היין בארץ ישראל. https://www.youtube.com/watch?v=3gKIE5BQ9ug
אבל, כ 150 שנים מאוחר יותר, במאה ה -5 לספירה, האימפריה הרומית מאבדת מכוחה, וכוח חדש עולה, הכיבוש המוסלמי, וככל שהזמן עובר, הכיבוש המוסלמי מתחזק ומסלים, עד שמגיע לשיאו במאה ה 13 לספירה. המוסלמים, אסרו על היהודים לקיים את מצוות הדת, הם ניפצו את כל הגתות (כ 4000 גתות), ועקרו את כל הכרמים, וכך, כל זני הענבים, שכיום אנו מכנים אותם זני המורשת שלנו נכחדו. וכך גם ההתיישבות העברית הקדומה נכחדה, וכל היהודים עזבו את ביתם, ירדו לגלות, ולא נשארו יהודים בארץ ישראל (כמעט) .

500 שנים מאוחר יותר, בסוף המאה ה 19, עם התעוררות הציונות, יהודים בורגנים ממזרח אירופה חוזרים לארץ ישראל, מצויידים באידיאולוגיה וכסף, מגיעים ליישב שוב את הארץ, ולעזרתם מגיע חברם הצרפתי מהברנז'ה הברון אדמונד רוטשילד, אשר מממן ומלמד אותם עבודת אדמה מה היא ותעשייה. כך נולד היקב התעשייתי הראשון בישראל, יקב כרמל מזרחי. ואיתו נולד גלגולה השני של תעשיית היין בארץ ישראל. במשך 100 שנים, 

(1882-1983) ייצרו בארץ, יין קידוש מתוק ומחריד, בטעם סירופ לשיעול. וזו הייתה תדמית היין הישראלי בעולם.

100 שנים חלפו מהר, ובשנת 1983, מתחילה גלגולה השלישי של תעשיית היין בארץ ישראל, שמכונה מהפכת האיכות, וסמלה, ההשקה של יקב רמת הגולן, פה בפעם הראשונה, מייצרים בישראל יינות איכות בעלי פוטנציאל התיישנות, שעומדים בסטנדרט הבינ"ל. 

וכיום, בדיוק 40 שנים לאחר מהפכת האיכות, אנו בעיצומו של הגלגול השלישי, דור 2, כאשר הקו המנחה כיום, הוא למצא, לשקף ולבטא את הזהות שלנו. בעזרת חזרה אל זני המורשת שלנו שנכחדו, ונמצאו מחדש, אותם הזנים ששרתו ושמשו אותנו בימי דוד המלך, בימי האימפריה הרומית וקיסר ביזנטיון. וכיום, רבים מהיקבים והייננים, שואפים לייצר יינות שמתאימים ומותאמים לנו, האדם העברי המודרני, עם המזג החם שלנו, מבפנים ומבחוץ, עם שולחן האוכל שלנו, המבטא את קיבוץ הגלויות הקיצוני בו אנו חיים. סגנון יינני חדש זה, השימוש בזני המורשת העתיקים שלנו ושימוש בזנים ים תיכוניים, המגיעים ממדינות בהם האקלים דומה לשלנו,  מסמלים והמהווים את העתיד של תעשיית היין שלנו. 

בכתבות הבאות, נעמיק בזני המורשת, נשמע לעומק על גלגולה השני של תעשיית היין בארץ ישראל, המבוססת על סיפורו של הברון רוטשילד, איש היין מבורדו.